מסע בעקבות מילה.

תובנות לחיים מפרשת "כי תישא". הרב איתמר חייקין, ראש בית החינוך אמי"ת מודיעין מחפש את המילה המנחה שבעזרתה יוכל לפענח את המסר של הפרשה. ואיך נוח בכלל קשור לנושא?

הרב איתמר חייקין ו17/03/2017

(צילום: יח"צ)

אחד העקרונות הפרשניים החשובים אותו למדתי מנחמה ליבוביץ ז"ל (והיא ממרטין בובר) הוא "המילה המנחה". הכוונה למילה או שורש החוזרים בווריאציות שונות בטקסט. החזרה מאפשרת לקורא לעמוד על משמעות הטקסט גם מבלי שהובעה באופן מפורש. עוצמתו ואמינותו של כלי פרשני זה, שאינו פירוש חיצוני ספקולטיבי, אלא מצוי ומוכח בתוך הטקסט עצמו. בדברים הבאים אבקש לשתף אתכם בתוצרי הלימוד של כלי זה. נפתח בקריאה של תגובת ה' למעשה העגל תוך הדגשת מילים שיסייעו לנו להבחין מהי המילה המנחה ולמה היא מבקשת להנחות אותנו.

ז וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ... י וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. יא וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו; ... שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. יג זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ ... יד וַיִּנָּחֶם, ה', עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.

ל וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-ה', אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. ..לב וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. לג וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. לד וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ--הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם..(שמות לב)

יב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. יג וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. יד וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ,וַהֲנִחֹתִי לָךְ...(שמות לג)

השורש הכפול נ.ח. בוואריאציות שונות (נח"ה, נח"מ, מח"ה, חנ"נ) מכוון אותנו לתמצית הסיפור. ה' מבקש למחות את עמו ששיחת דרכו אך משה אינו מניח לו ומצליח לגרום לו להנחם. בעלייתו השניה הוא שב ומבקש מה' לכפר על עמו ואם לא למחות את שמו. הוא נשלח לנחות את עמו אך בזכות שמצא חן בעיני ה' זוכה לכך שה' ישוב לנחות את עמו וללמד אותו את דרכיו (י"ג מידות הרחמים).

אך אותה מילה מנחה, מנחה אותנו לתת דעתנו לזיקה ברורה לפרשה אחרת עמה היא מתכתבת באופן, שכעת מאוד ברור. זו לא הפעם הראשונה ששחת האדם דרכו (נוסיף גם אותה לארגז הכלים הפרשני) הפעם הראשונה היה בימי המבול וגם אז עמד מנהיג שמצא חן בעיני ה'. הבה נתבונן בפרשה ההיא תוך כדי הדגשת המילה המנחה.

כח וַיְחִי-לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן. כט וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' (בראשית ה)

ה וַיַּרְא ה', כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם ה', כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר ה',אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.

ט אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. ... יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.

יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. (בראשית ו) לאחר שעמדנו על המשותף הרב בין שתי הפרשות (וניתן להוסיף עוד זיקות: תיבה, דין במים, ארבעים יום וארבעים לילה, ציווים לדורות הבאים ועוד) נשאל מה רצתה התורה ללמד אותנו בכך?

דומני, שהתשובה המתבקשת היא שנשווה את דמותו של משה אל דמותו של נח. נח כזכור לא התווכח ולא ניסה להסיר את הגזירה האלוקית למחות את היקום והוא מוכן להתחיל ממנו מחדש את המין האנושי. לעומתו משה מסרב להצעה המפתה ונאבק בכל כוחו בכדי להסיר את רועה הגזרה מעמו ומוכן למסור את נפשו ואף שימחה שמו למען הצלתם.

ויתר מכן. נח "מצא חן בעיני אלוקים ("ונח מצא חן") ואדם ("זה ינחמנו")". אולם הוא לא מימש את הקרדיט העצום שניתן לו להצלת בני דורו. וסופו שגם ההתחלה המחודשת ממשפחתו לא ממש צולחת וזמן קצר אחר המבול הוא עצמו נוטל חלק בשערוריה מינית (כתוצאה משכרות), המזכירה את הימים שלפני המבול...לעומתו משה דווקא בזכות עמידתו האיתנה וההקרבה העצמית שגילה כלפי עמו, זכה למצא חן בעיני ה' ולהיות מנחו ומנחמו הגדול של עמו. ואנו כולנו איננו בני נח אלא תלמידיו של משה "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי..." (מלאכי ג כב)

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

כל הזכויות שמורות ל"עט תקשורת" | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | נבנה ועוצב ע"י מקומונטים בע"מ | אחסון ע"י HTTP | הפוך לדף הבית | RSS