מה מסתתר מאחורי מצוות הפורים??

מספר חיובים שקיימים בהלכות פורים לא קיימים בשום חג אחר - משלוח מנות, מצוות משתה ו"חייב איניש לבישומי". מה עומד מאחורי המצוות הללו? מדוע חיובנו בעשייתם? מדוע דווקא בפורים? עיון בדברי המהר"ל עושה סדר בדברים.

אריה פרידמן ו09/03/2017

(צילום: אביטל מלץ)

בהלכות חג פורים קיימים מספר חיובים שלא קיימים בשום חג אחר.

משלוח מנות - מצווה זו אינה שייכת למצוות צדקה שהרי "מתנות לאביונים" הוא חיוב נפרד. מדברי כל הפוסקים עולה בבירור כי החיוב הוא לשלוח מאכלים "איש לרעהו" ללא הבדל מעמד וללא הקשר סוציאלי. בנוסף השולחן ערוך פוסק כי מדובר במשלוח מנות של בשר או מיני מאכלים ומדגיש המשנה ברורה "ולא בגדים ושאר דברים" כי הרי אם מדובר ב "ושמחת בחגיך" אפשר לשמח גם בתכשיט או בבגד - מדוע בפורים מדובר אך ורק באוכל?

סעודת פורים - בשאר החגים אין מצווה ישירה לסעודת חג. קיימת מצווה של "ושמחת בחגך" והשימחה מתבטאת באוכל אך זו איננה ציווי ישיר ומפורש של חיוב "סעודה". בפורים לעומת זאת לא רק שאנו מחוייבים בסעודת חג אלא אפילו, לפי ה"פרי מגדים" צריך גם כוונה, וללא כוונה לא יוצאים ידי חובת סעודה, דבר שוודאי לא קיים בשום חג אחר. מדוע?

החיוב החריג ביותר הינו "חייב איניש לבסומי". אנו מחוייבים לשתות עד לטשטוש החושים - "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". זהו ציווי מוזר ביותר במיוחד לאור העובדה כי היהדות אינה רואה שכרות בעין יפה.

המהר"ל בספרו "אור חדש" מתייחס לחיוב זה ואומר "שתיקנו ימי הפורים למשתה ושמחה שהוא הנאת הגוף עד שיסולק השכל לגמרי כי הגוף והשכל שני הפכים שאם האחד קם השני נופל". לדברי המהר"ל החוט המקשר בין משלוח מנות, סעודת הפורים והחיוב להשתכר הוא הנאות הגוף. לזלול ולשבוע, להשתכר ולסלק את השכל לגמרי ולסגוד להנאות הגוף. מוזר...

צריך להבין את עומק הדברים. בחנוכה למשל אנו חוגגים את נצחון החשמונאים על היוונים. למעשה היוונים נלחמו ביהדות, לא ביהודים. מטרתם היתה להשליט את ההלניזים בעולם ומי שהמיר את תרבותו קיבל זכויות מלאות בכפר הגלובלי ההלנסטי של התקופה. גם שאר האומות שכבשו את הארץ, האשורים, הבבלים, הרומאים ואחרים ביקשו לנצל את היהודים ולצרפם לעולם אותו בנו - אם כבנים ואם כעבדים. גם הנצרות בתקופותיה הגרועות ביותר, תקופת האינקויזיציה, ביקשה להמיר את דתנו ותרבותנו אך הרפתה לאחר שנהפכנו לאנוסים.

המן האגגי לא נלחם ביהדות ולא בתרבות היהודית. הוא לא ביקש להמיר את דתנו ולא לקבל אותנו לעולם שאותו ביקש לעצב. התוכנית של המן היתה "הפתרון הסופי". השמדה ממשית של הגוף היהודי. לא הרוח היהודית עניינה את המן כי אם עצם הקיום של הגוף היהודי. הוא הבין שגם אם נצא לגלות בבל, גם אם יפיצו אותנו על פני מאה עשרים ושבעה מדינות, גם אם נתייוון, נשמש כעבדים ברומי, נסתתר כאנוסים בספרד או אפילו נקבל על עצמנו את הקומוניזם - תמיד נחזור למצבנו הקודם.

כמה אקטואלי חג פורים לדורנו אנו - היטלר, שאימץ את תוכניתו של המן, הצליח לממש חלק גדול ממנה. היטלר לא הסתפק להעביר אותנו על דתנו ותרבותנו, לא הסתפק בהפיכתנו לעבדים במחנות עבודה וכפיה. לא את הנפש הוא ביקש ולא את כוחות הגוף כי אם את עצם קיומו של הגוף, היטלר ביקש "להשמיד להרוג ולאבד" את כל היהודים במחנות ריכוז והשמדה ומחיקת כל זכר מגופנו באמצעות המשרפות.

בפורים, כנגד היטלר ומטרותיו, כנגד המן ותוכניותיו, מציב המהר"ל את הגוף היהודי. הגוף כשלעצמו, בצורה הכי בסיסית שלו, הכי נמוכה, ללא הרוח היהודית, ללא הקדושה, אלא בתאוות הפשוטות של זלילה ושתיה - בפורים, "קידוש הגוף" הוא התשובה הניצחת לעמלקים והאגגים שבכל דור ודור.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

כל הזכויות שמורות ל"עט תקשורת" | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | נבנה ועוצב ע"י מקומונטים בע"מ | אחסון ע"י HTTP | הפוך לדף הבית | RSS