זה החיים שלך גבר

חגי סרי ו26/04/2007

התפיסה לפיה נשים בונות את הזוגיות והן ש"משקיעות בקשר" ואילו הגברים, במקרה הטוב משתפים איתן פעולה, מושרשת היטב בהתנהגות הזוגית של ימינו. תפיסה זו קנתה לה שביתה גם בקרב הציבור הדתי באופן תמוה ביותר, שכן לא ברור כיצד "אוכלים" אנשים דתיים את החשיבה הזו שמנוגדת באופן יסודי לגישה היהודית ואין לה כל עיגון במקורות היהודיים.

כולנו מכירים את הפסוק מספר דברים "כי יקח איש אשה חדשה , לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר. נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". אמנם, הפסוק הזה עוסק בפטור משירות צבאי במלחמת רשות לגבי חתן בשנתו הראשונה, אולם מהפסוק עולה בבירור כי הגבר מחויב בציווי פעיל לשמח את אשתו וכאן טמון העיקר. במילים של ימינו היו קוראים לזה ליטול יוזמה ולהשקיע בקשר הזוגי. מיותר לציין כי גדולי ישראל ראו מאז ומעולם את האחריות לשלום בית וחיים זוגיים הרמוניים כחובת האיש, ולא רק כחובת האשה . די אם נזכיר את חובת הבעל להזהר בכבודה של אשתו "יותר מגופו" ולא לצערה וכיוצא בזה. כל אלו מורים על גישה פעילה של הגבר בטיפוח הקשר הזוגי.

אבל נעזוב לרגע את מקורותינו ונפנה אל ההגיון . גבר מצוי יגיד היום " בחייך, רד ממני. אני נראה לך בחורה? בשביל זה יש נשים. הן מבינות בשיתוף, יש להן אינטיליגנציה רגשית זה תפור עליהן, אני בקושי זוכר את יום ההולדת של אשתי. עזוב אותך משטויות מה אני כבר מבין בזה".

איש יקר, ה"זה" הזה שאתה משליך בקלות כזו אל אחריותן של בנות הזוג זה החיים שלך. אין ספק שלנו כגברים זה יותר קשה בשל התכונות המחוספסות והמעשיות מדי שנטועות בנו. אבל זה לא פוטר אותנו מאחריות, ובכלל איזה מין גבר אתה אם אתה נותן לאחרים לקחת אחריות מלאה על חייך?

גבר חייב לדעת ליטול אחריות גם על חיי הזוגיות שלו רק בשל העובדה שמדובר בענין חשוב מדי ואפילו קריטי מכדי להשאיר אותו זנוח בצד לצבור גאזים רעילים עד לפיצוץ הבלתי נמנע.

אל תדאג קורא זכר, אין שום כוונה להפוך אותך לעובדת סוציאלית, מפיקת חתונות, או סתם לעלם חמודות שמתיפח בסרטים וקונה פרחים ובלונים לאהובתו בכל ערב. מדובר בגישה שאותה חייב הבעל לאמץ ולהתאים אותה למסגרת הזוגית שלו. העיקרון הוא קודם כל התפיסה ש"גם אני אחראי" ורק אחר כך יש לפרוט את העיקרון לפרוטות מעשיות. זה יכול להיות אי מייל או SMS עם מסר אישי סתם כך באמצע היום, חיבוק פה, נשיקה שם , או הכנת כוס קפה לאשה המותשת אחרי יום עבודה. המשקיענים מביניכם יכולים גם להכין ארוחת ערב רומנטית והאחרים יכולים להסתפק בהזמנת מקום במסעדה. איש כפי יכולתו והעיקר שאתה הוא שעושה את הדברים. זה לא דורש הרבה מעבר לתשומת לב לעובדה, שאיתך בבית חיה אשה שרוצה להרגיש שאתה אוהב אותה, ושהיא איננה משהו שמובן מאליו.

"מז'תומרת? ברור שאני אוהב אותה" אתה בטח אומר לעצמך "הרי התחתנתי איתה לא?" . נכון. היא יודעת את זה בדיוק כמוך אלא שלא בזה הענין. היא צריכה להרגיש את זה. היא רוצה לראות בעיניה ולשמוע באוזניה שהיא חשובה לך. מדובר בענין אקטיבי ומעשי שרק אתה יכול לספק לה והיא מצפה ממך לעשות את זה גם אם היא לא אומרת לך.

נכון, בעיניך זה עשוי להראות חסר הגיון אבל היא זו שמעניקה לפעולות את המשמעות ולא אתה תקבע מה משמעותי בעיניה. במילים אחרות אם אתה רוצה שהיא "תדע" כמו שאתה "יודע" שאתה אוהב אותה, אין לך ברירה אלא לקום ולבצע את הדברים בשפה שלה. זה אומר לבצע מעשים, לזכור לעשות אותם ולהשקיע בכך מחשבה. לזה בדיוק קוראים "לקחת אחריות" . אגב, זה גם משתלם.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר